המדריך המלא איך פותחים פוסט לשיתוף בפייסבוק
איך פותחים פוסט לשיתוף בפייסבוק (בלי לגרום לכולם לנמנם תוך כדי)
אז מה הסיפור עם הפוסט הזה?
תשמעו סיפור: מישהו כותב פוסט בפייסבוק — לכאורה דבר פשוט. משפט-שתיים, תחושה קטנה בלב, אולי צילום של לאטה מקיא. על פניו, קליל. אלא מה? במקום לקבל ים לייקים, תגובות מכילות ואנגייג'מנט של מאה אחוז… שקט. כלום. כאילו זרק מכתב לבקבוק באגם ריק. אז איך כן כותבים פוסט שראוי שיתפו אותו? כזה שלא יסתיים בקבוצת וואטסאפ פנימית של המשפחה בלבד? הגיע הזמן לפצח את השיטה. ספוילר: זה לא קשור לתמונה של חתול.
זה לא רק מה שאתה כותב – זה איך
פייסבוק כבר מזמן לא מקום תמים שבו אנשים סתם חולקים רגעים קטנים. מדובר באלגוריתם עם אגו של טיגריס סיבירי. כל מילה, תגובה, טיימינג – הכל נספר ונשקל. כדי שהפוסט שלך יעבור את מחסום האסקימואים בפיד, הוא צריך להיות:
- בועט – להתחיל חזק, אחרת אין סיכוי
- אנושי – אנשים משתפים אנשים, לא מצגות פאורפוינט
- משאיר טעם לעוד – כמו טיזר לסדרה של נטפליקס
אז תשתה מים, תתלבש על המקלדת ותקרא את המדריך הכי ישר-לדבר הזה שקוראים לו פוסט בפייסבוק.
הפתיח – הרגע שאנשים מחליטים אם להישאר או… נודדים הלאה
שורת פתיחה: לא פאקינג לחפור
אם הכותרת שלך מתחילה ב”רציתי לשתף אתכם במשהו שעבר עלי לאחרונה” – עצור. מחק. טקסט כזה גורם לאנשים לחשוב: “אוקיי, שוב מישהו מצא חניה ברמת גן?”. אתה רוצה שהם יגידו “רגע… מה זה?!”.
- שאל אותם שאלה – רצוי כזאת שהם שואלים את עצמם גם בלי קשר אליך. לדוג' “קרה לכם פעם ששיקרתם רק כדי לא ללחוץ ‘אהבתי’?”
- תזרוק משפט מפיל לסתות – “הבוס שלי ביקש ממני להפיל מישהו בפגישה. עשיתי בדיוק את זה – בקטע מילולי.”
- ספר סיפור, אבל הפוך – תתחיל מהסוף!
למה אנשים בכלל ילחצו ‘שיתוף’?
תחשוב על זה רגע: מישהו טרח, לחץ על כפתור “שיתוף”, אולי אפילו כתב משהו משלו. למה? כי:
- זה מהדהד משהו עמוק בהם
- זה גורם להם להיראות חכמים/מגניבים/רגישים (תלוי בפוסט)
- הם פשוט לא מאמינים שכתבת את זה – לטובה או לרעה
אז כל פוסט שאתה כותב צריך לעמוד בשאלה: מה הצד השני מרוויח מזה שהוא שולח את הפוסט הזה הלאה?
פוסט שמבקשים ממך "לשמור לי אותו לשבת"
אח שלי, תן ערך – ומיד!
פייסבוק לא בנוי לפוסטים כלליים. אנשים מחפשים תכלס. רשימות קצרות, טיפים שאתה לא מוצא בגוגל בשתי דקות, תובנות מהחיים שגם סבתא שלך הייתה משתפת. למה? כי מתכון לקוסקוס כבר יש לה.
- אם יש לך טיפ – תן אותו ואז תסביר מאיפה הוא בא
- אם יש לך דעה – תמקם אותה בעולם, תשבור מוסכמות
- ואל תישען על חיזוקים כמו “חברים, מה דעתכם?” – תן אמירה. אנשים ישתפו או יתעצבנו, וזה יופי.
הפוסט טוב. עכשיו בוא נגרום לו להתרומם (ולא להיעלם)
5 טריקים קטנים שגורמים לפוסט שלך לעוף
- פורמט “שבור”: עשה רווחים, שורות קצרות, נקודה כל 3-4 מילים. הם ידלגו פחות.
- אימוג’ים? בעדינות. לא פיצוץ של פסטיבל צבע.
- תיוגים חכמים: תייג רק אם זה משרת את הפוסט. לא כל חבר זה קהל יעד.
- תמונה שמוסיפה ולא סתם ממחישה: גם אם הפוסט על חתול, אל תניח שצריך תמונת חתול. אולי דווקא נעל חתול?
- כפתור שיתוף: הזכר לקוראים שאפשר – ואפילו רצוי – לשתף. כן, אנשים שוכחים את זה.
5 שאלות שכולם שואלים (אבל לא תמיד אומרים בקול רם)
האם שווה לפתוח פוסט בשאלה?
כן! שאלה טובה מושכת. רק לא שאלה כמו “מה שלומכם?”. תנו משהו פרובוקטיבי או כזה שמעורר צחוק/מחשבה.
כמה זמן זה יותר מדי?
עד שהקורא אומר לעצמו “טוב, די כבר”. שמישהו יקרא את זה בראש ויגיד לך אם זה משעמם. כן, זאת הדרך המקצועית.
כל כמה זמן לפרסם?
תשתדל פעם-פעמיים בשבוע, גג. אם אתה מפרסם כל יום, או שאתה סופרסטאר… או שאתה על זמן שאול (של החסימה).
אני חייב להיות מצחיק?
לא, אבל טוב מאוד אם אתה כן. הומור תמיד עוזר, גם אם הוא עצמי. רק תגביל את עצמך מלהפוך לליצן של הפיד.
האם לשתף בטעויות שלי?
רק אם הן מרגישות אנושיות, אמיתיות, ומלמדות משהו. "עשיתי פאשלה מטורפת" זה פתח מעולה לפוסט מעורר חיבוק… או שיתוף.
הפוסט שלך – כמו פיתה עם חומוס. או מסטיק בלי טעם?
בסוף כל פוסט יש רגע ברור אחד: האם מישהו הולך לשתף אותו? להגיב "די תן לי יותר"? או שזהו, הלך? וזה נמדד תוך שניות! לכן:
- תשיג רגש – צחוק, הזדהות, כאב, קצת ציניות
- גלוש לעולם האמיתי – אנשים אוהבים פוסטים שהם מרגישים שהם כתבו בעצמם אם רק היה להם אומץ או זמן
- סיים חזק – הטוויסט בסוף? סוד ההצלחה.
פוסט בפייסבוק זה לא רק מילים על מסך. זה מאבק על עין, על כבוד, על אהדה – והכי חשוב, על התשוקה של מישהו אחר ללחוץ על “שתף”. מה תגרום לו לחשוב? מי יבכה? מי יצחק? מי יחליט שהוא חייב לשלוח את זה לקבוצת “תפוצה של שנונה שבת”? שם טמון הסוד.
אה, ואם אתה בכל זאת בוחר לשתף תמונת לאטה… לפחות תכתוב עליה משהו שאפשר לצטט. עם קריצה. ובן אדם בתוך הקצף.